עוד לפני שלמדתי ללכת, ההורים שלי שמו אותי בעגלה בשבילי הכרמל.
היינו מהמשפחות המטיילות האלה.
עם הציידנית הנוזלת מפלסטיק תכלת סדוק.
פיתות עם חומוס ממסעדת מצה, חמוצים,
וטעם של אדמה כי מי חשב אז לרחוץ ידיים בין המשחק לבין האוכל.
אחרי שגדלתי קצת ולמדתי ללכת בשבילים הפתלתלים של הכרמל,
דוד זאב שלי, שהיה זואולוג ובוטנאי מפורסם שכתב כמה ספרים בנושא,
היה לוקח אותי לטיולים ומסביר לי על כל עלה, פרפר, פרח, גזע ועקבות של בעלי חיים שראינו.
ופתאום כל מה שראיתי קיבל משמעות ותשובה.
אבל כשמלכת היער גדלה, היא הלכה לעשות "מה שצריך"
ו"מה שצריך" כולל תארים בטכניון במערכות מידע, קריירה בהייטק.
עברתי לחיים של פלוריסנטים , ניאונים ומשרדים מלאי זכוכיות,
והחיבור היחידי לטבע ולמה שקורה בחוץ היה במשרד אחד שבו היתה דליפה בגג, ובימים גשומים הטיפות היו מטפטפות עליי ומזכירות לי את דוד זאב שכבר נפטר ואת הכרמל.
יום אחד בין כתיבת קוד לכתיבת מאמר לג'ורנל,
תפס את עיני פוסט בפייסבוק שמספר על סיור ליקוט שיתקיים ביער ליד הבית שלי.
מלכת היער מפעם התעוררה, וישר נרשמתי לסיור משפחתי.
הסיור ההוא היה רגע מכונן בחיים שלי בתקופה ההיא.
נזכרתי כמה ערך יש בטבע שמסביבי וכמה אני חלק ממנו.
איך שחזרתי מהסיור רעבתי לידע, לחיבור לטבע,
רציתי לעזוב את הפלוריסנטים ולחזור לאור השמש.
התחלתי בארון הספרים שהוריש לי דוד זאב.
נזכרתי בפרחים ובצמחים שראינו יחד,
וחיפשתי להרחיב את הידע מעבר.
ביליתי בחנויות הספרים ובספריות וניסיתי ללמד את עצמי הכל.
מהר מאוד הבנתי שאני צריכה גם אנשים,
כמו דוד זאב שיכולים לתת לי מהידע שלהם,
ונרשמתי לכל סיור, קורס, סדנא שרק יכולתי למצוא.
(בבקרים עדיין במשרדים וניאונים, בסופי שבוע באור השמש)
תוך כדי הרומן הגדול שלי עם הטבע, עולות בי שאלות שאני לא מצליחה לקבל עליהן תשובות ואני מתחילה לחקור בעצמי וגם להיעזר בפרופסור אבי שמידע.
ככל שהזמן עובר אני מזהה את הצמחים בקלות, ומפתחת שיטות משל עצמי לעשות את זה.
אני אוספת מידע בדוק, ומבוסס מחקרית על הצמחים (שמשנה את איך שאני רואה אותם)
אבל לא חולמת בחלומות הכי פרועים שלי שאעזוב את העבודה שלי בשבילם.
זה התחביב המוזר שלי (לכל הייטקיסט יש אחד כזה).
ומיום ליום התחביב הופך להיות חלק יותר דומיננטי מחיי.
אני יודעת עמוק בפנים שיש לי מה לתת. ידע חדש.
היכרות עומק עם היכולות המופלאות של הצמחים,
וזה הרגע שאני מבינה שהטבע לא יוותר לי.
אני מודיעה למורדי, בעלי, שאני עוזבת את הפלוריסנטים,
באותו בוקר הוא קם עם מנהלת המחקר באיביי
הדרך שאני עברתי היתה דרך שבילי חתחתים עם המון מהמורות וקשיים.
לפני שהוצאתי את קורס הליקוט הראשון שלי, סללתי את הדרך לתלמידים
שילכו בדרך מרוצפת באבנים טובות ויהנו ממנה.
לשם כך ריכזתי את כל הידע והתמונות שליקטתי במהלך השנים,
לספר ליקוט שיכיל את כל הידע שהם צריכים.
אני כבר 6 שנים אחת עם הטבע, חיה לאור השמש ומחוברת לעולם הצמחים והפטריות.
והפכתי קצת לדוד זאב שלי – אני מדריכה אנשים בטבע ורואה את העיניים שלהם נדלקות
ואיך הם בעצמם הופכים להיות מלכי היער.
באוקטובר נפתח קורס ליקוט שנתי חדש.
12 מפגשים אחת לחודש בטבע.
היכרות מעמיקה עם הצמחים והפטריות,
ידע והתנסות ברוקחות מהטבע,
הכנסת הטבע למטבח ולקולינריה הביתית בליווי שף,
וכל האמצעים הטכנולוגים שיהפכו את הליקוט לקל וכייפי.
