ליקוט פרחי סמבוק שחור

השיח הזה היה השיח האהוב עליה.

היא ידעה על הרפואות שיש לו בשביל בני המשפחה שלה
ולכן מילאה את גינתה בשיחי סמבוק שחור…

בכל פעם שקטפה ממנו היא נזכרה בתקופה בה חיה באיטליה…

אז, בהרים הגבוהים היפים הבית העתיק היה מוקף בשיחי סמבוק שהיו השריד היחיד שנותר מהיער שהבית שלהם ישב עליו..

האיש שלה, ג׳ייסון, 
לימד אותה להכין אוקסימל של פרחי סמבוק שחור.

פעם הוא הבטיח לה שיכינו אותו ביחד. אבל הוא מעולם לא יכל לקיים.

יום אחד הוא פשוט סיפר לה על האישה האחרת, על זואי…

כל פעם שהיה נוסע למילנו לבית המרקחת הטבעי שלו היה פוגש אותה.

היא היתה מטופלת חולנית במיוחד שכל פעם נזקקה לטיפול אחר.

והוא היה רופא הצמחים המסור שבא אליה לביקורי בית. 
יום אחד הבין, מה שחסר לזואי זו אהבה. לכן רקח לה דבש פרחי עוזרר, שירפא את הלב שלה.

ובכל פעם שהיה בא אליה להביא לה עוד צנצנת היה לוקח את הכפית הראשונה ואוכל איתה.

ואז היה נשאר עוד רבע שעה והולך.

עם הזמן, העוזרר עשה את שלו, ריפא ופתח את הלב שלו ושלה.

הוא היה נשאר יותר ויותר. רואה בה יותר ויותר יופי.

והיא היתה מבריאה יותר ויותר כי כשראתה את האהבה נשקפת מפניו, גם היא יכלה לאהוב את עצמה יותר.

אחרי שג׳ייסון עזב, סימונה כבר לא רצתה לגור בבית ביער שכולו רדוף באהבה שלהם.

היא רצתה לחזור הביתה, לשיכון בבאר שבע.

ומיד כשהגיעה, שתלה את שיחי הסמבוק…

ומאז, בכל שנה באביב היא מכינה אוקסימל של הגינה מפרחי סמבוק שחור ומחלקת לכל בני המשפחה והשכנים.

בסירופ יש הרבה אהבה וקורטוב של כאב של לב שבור.

חבל שג׳ייסון לא סיפר על על העוזרר, אולי הוא היה מקל על הלב השבור…

באהבה
ג'וטי☘

* את הסיפור יצרתי עבור הקורס "הטבע המרפא" 
שעסק בצמחי בר למאכל ולמרפא, 
בו עשינו המון רקיחות, 
בין היתר של אוקסימל. 
עליו למדתי מיפעת בן יוסף האלופה 
שהיא יועצת צמחי המרפא של המרכז.

האוקסימל יחד עם כל תכני המרפא האלו
ישתלבו בקורס ליקוט השנתי שיפתח ממש בקרוב. כל הפרטים ב www.likut.co.il/coursem .

** השיח בתמונה הוא שיח סמבוק שחור, אולי קיים גם בגינה שלכם?