Taraxacum cyprium, Taraxacum officinale (Dandelion)
השינן הוא צמח מרפא חשוב המשמש ברפואת צמחי המרפא. באירופה ובארה"ב הוא גדל כעשב שוטה, ובארץ הוא נפוץ פחות.
בארץ אפשר למצוא בטבע שינן עב־שורש, ואפשר לגדל בגינות שינן עב־שורש וגם שינן רפואי.
כדאי מאוד להכיר אותם ולגדל אותם בגינה או באדנית כדי להרוויח מאיכויות המרפא של הצמח, ולקבל בית מרקחת מדהים צמוד לבית.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "המדריך לאוהבי טבע" שניתן להשיג מכאן.
שינן עב־שורש: בטבע אפשר למצוא אותו בעיקר במקומות קרירים וגבוהים כמו החרמון, הרי הגולן, הרי הגליל העליון ובהרי יהודה וירושלים. הוא אוהב בתי גידול שטופי שמש ויכול לצמוח גם בצידי דרכים.
בשנים האחרונות השינן התחיל להתגנב למדשאות מושקות במקומות רבים וקל יותר למצוא אותו אפילו בערים.
שינן רפואי: אינו גדל בר בארץ (באירופה ובארה"ב הוא נפוץ מאוד ונחשב לעשב שוטה). אפשר לגדל אותו בגינה בקלות וליהנות מהיתרונות שלו.
שינן עב־שורש הוא צמח רב־שנתי המגיע עד לגובה 20 ס"מ.
יש לו שושנת עלים ללא גבעול מרכזי. ממרכז הצמח יוצאים עוקצים שכל אחד מהם נושא תפרחת בקצה.
העלים מחולקים לשיניים משולשות גדולות שמגיעות עד מרכז העלה (ומכאן השם "שינן", כי העלים נראים כמו שיניים). העלה קירח ולא שעיר. שפת העלה יכולה להיות תמימה, ויכולה להיות משוננת בשינון לא סדיר.
בשינן עב־שורש העלים מסודרים בשושנת עלים צפופה, כמעט צמודים לאדמה.
בשינן רפואי שושנת העלים פחות צפופה, והעלים אינם צמודים לאדמה אלא מתרוממים.
הפריחה מתפתחת על עוקץ (שנראה כמו גבעול) שאין עליו עלים. בסוף כל עוקץ פורחת רק תפרחת אחת, צהובה, בקוטר של כ־2 ס"מ, וגובהה 7–17 ס"מ. לעיתים הפריחה מתפתחת בסוף הקיץ, עוד לפני הגשמים, ולפעמים בחורף או באביב.
אחרי הפריחה מתפתחים הזרעים שמחוברת אליהם ציצית, ואז הוא נראה ממש כמו "סבא" (סביון).
לשינן עב־שורש יש שורש עבה עטוף במעטפת חומה שחורה.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
לא מתאים לנשים בהיריון ולמיניקות.
אנשים המתמודדים עם מצב אקוטי, אנשים הנוטלים תרופות באופן קבוע, או סובלים מבעיות בלחץ הדם, הלב, הכליות, סוכרת וכולסטרול, צריכים להתייעץ עם איש מקצוע לפני תחילת השימוש בשינן.
אוכלים את העלים והפרחים טריים או מבושלים.
ברפואת הצמחים תמצאו הרבה שימושים למיצויים של עלים ושורשים של שינן.
אבל אני מעדיפה לשלב את עלי השינן בארוחות שלי, ולהכין מרתח מהשורש במקום קפה, ולא לצרוך מיצויים חזקים שלא לצורך. לאנשים בריאים עדיף לצרוך את צמחי המרפא באוכל ולא במיצוי – התוצאה המתקבלת טובה יותר, ויותר בת קיימא (כפי שאמר היפוקרטס – "יהיו מזונותיך תרופותיך, ותרופותיך מזונותיך").
השורש משמש לפעילות רפואית, אבל אין היגיון אקולוגי בליקוט השורש של צמח שיש לו בתי גידול מעטים כל כך בארץ. לכן הכלל הוא שמשתמשים בשורש (למרתחים רפואיים) של השינן שבגינה, ולא מלקטים את השורש של השינן שבטבע. כך נשמור על תפוצת השינן בטבע.
אם ברשותכם שורש טרי, בשלו אותו מייד או יבשו אותו בפרוסות כדי להכין ממנו מיצויים בהמשך השנה.
רוב היתרונות הכתובים כאן נמצאו במחקרים בעיקר על השינן הרפואי. המחקר על שינן עב־שורש בראשיתו. נראה שיש חומרים פעילים דומים, אבל הוא עדיין לא נוסה על בעלי חיים ואנשים.
בעלי השינן יש שפע של ויטמינים כמו ויטמין A (בטא־קרוטן), C, E, K, קומפלקס B, וגם מינרלים כמו מגנזיום, סידן, ברזל ואבץ.
ברפואת הצמחים השינן נחשב מטהר דם, משתן, אלטרטיבי (מסייע בסילוק רעלנים), אנטי־ראומטי, משלשל עדין, מאזן ומחזק מערכות בגוף.
ברפואה הסינית משתמשים בו כצמח משתן, המטפל בבעיות בכבד, בכיס המרה ובלימפה.
בשורש שינן נמצאו תרכובות חשובות כמו טרקסצין (taraxacin ) שהוכח שהיא מיטיבה עם הכבד.
עוד משפחת תרכובות חשובה בשינן היא ססקוויטרפן לקטונים שיש להם תכונות אנטי־דלקתיות.
העלים מכילים רמות גבוהות של אשלגן ונתרן, ולכן הם משַתנים, ומסייעים באיזון המינרלים בגוף.
בשנים האחרונות התרבו פרסומים כאילו שינן יכול להבריא מסרטן תוך 48 שעות. לצערי המצב אינו כך. הוא אכן יכול לעזור במצבים מסויימים אבל 48 שעות זאת הגזמה.