Salvia fruticosa
מרווה משולשת היא צמח מרפא חשוב מאוד ברפואה המקומית עם שימושים רבים גם כעזרה ראשונה בטבע בשימוש חיצוני וגם למערכת הנשימה והעיכול בשימוש פנימי.
עקב קטיף יתר של מרווה בטבע , היא הוגדרה כצמח מוגן בישראל.
אך ב2019 הותר ליקוט לשימוש אישי במרווה.
לכן מותר ללקט רק כמות של כ3 גבעולים (יש כל מיני הנחיות על פי גרמים, אבל אני חושבת ש3 גבעולים הם שווי ערך למה שמותר).
יחד עם המוגנות שלו בטבע, בגינות הוא צמח נפוץ ומתרבה במהירות, וניתן ללקט אותו בקלות בגינות.
העדיפו ללקט בגינות ולא בטבע כדי שנוכל לשמור על אוכלוסיית המרווה בטבע שלנו.
המרווה היא קרובת המשפחה של האזוב (משפחת השפתניים), רובנו שתינו לפחות פעם אחת תה של מרווה, ואולי שמנו לב לטעם המריר שלה, ולתחושה היבשה שהיא מותירה בפה.
אחרי שתקראו את היתרונות הבריאותיים שלה, אני בטוחה שתבינו למה :-).
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "המדריך לאוהבי טבע" שניתן להשיג מכאן.
את המרווה תוכלו למצוא גם בחורש ,
גם בבתי גידול טבעיים של צמחיה נמוכה (שיחים ובני שיחים, בית הגידול הזה קרוי גריגה),
וגם בגינון (ציבורי ופרטי).
את המרווה אפשר לזהות מרחוק בזכות הצבע הירוק אפרפר של העלים. היא ירוקת עד – תמצאו עליה עלים כל השנה. היא מגיעה לגובה של כמטר אחד.
כשתתקרבו ודאו שהעלים מכוסים שערות, ויש להם את הריח האופייני למרווה (חבל שבאפליקציות עדיין אי אפשר להעביר ריח).
עוד סימן היכר של המרווה הוא הגבעול שיש לו חתך מרובע.
מבנה העלים של מרווה משולשת הוא של עלה מרכזי גדול יותר ו2 עלעלי לוואי היוצאים מבסיסו. הצורה שנוצרת היא צורה של משולש והיא זו שבזכותה היא קיבלה את השם משולשת.
אבל המבנה המשולש הזה הוא רק של העלים התחתונים ביותר, או בתקופת הקיץ. חלק אחר של העלים ללא עלעלי לוואי.
החלק התחתון של העלים בהיר יותר, והצבע העליון של העלה כהה יותר.
גם הענפים שעירים ובעלי ריח אופייני.
פריחת המרווה בחודשים מרץ ועד יוני. הפרחים הם הדגם האופייני לשפתניים, בטבע ורוד עד סגול בהיר.
מרווה היא צמח מוגן שהותר רק קטיף מאוד מצומצם שלה. לכן מותר ללקט רק עד 3 ענפים שלה.
מרווה היא לא לשימוש לנשים בהריון ולנשים מניקות, ולא למי שחולה בסרטן עם רקע הורמונלי.
מרווה אסורה בשימוש לחולי אפילפסיה וללוקחי תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית- ממריצות או מדכאות.
אל תשתמשו בצמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
בליקוט מרווה חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
חשוב לא להתבלבל בין מרווה לשלהבית דביקה שעליה עלולים לבלבל – אפשר להבדיל ביניהן גם על פי הריח של העלים כי לשלהבית אין ריח. וגם על פי צורת העלים.
בליקוט של מרווה, עדיף לחלוב את העלים מהגבעול ולא לקחת את הגבעול עצמו.
הצמח יכול להוציא עלים חדשים מתוך אותם הגבעולים, ולנו אין שימוש של ממש בגבעולים עצמם.
מרווה היא צמח תבלין וצמח מרפא ולא אוכלים אותה ממש כמו שהיא.
במרווה ניתן למצוא מגוון שמנים אתרים רבי תועלת כמו: קמפור, ציאנול, טוג'ון, וקריופילן.
הצמח מרווה משולשת מכיל חומצה רוזמרינית הידועה כחומר אנטי דלקתי.
קיים דמיון בין הרכיבים הכימיים של המרווה משולשת למרווה הרפואית בה עושים שימוש ברפואת הצמחים.
מרווה משולשת היא צמח פופולרי מאוד ברפואת הצמחים המקומית. מייחסים לה הרבה איכויות מרפא ונפוצה מאוד שתיה של תה מרווה לכל דבר.
בספרם “צמחי המרפא של ארץ ישראל” כותבים דן פלביץ וזהרה יניב על השימושים של המרווה : לחיטוי פצעים בפה, לטיפול בשיכוך כאבי בטן, כאבים בחזה עקב מחלות לב, הורדת לחץ דם, ריפוי רעידות ידיים הפחתת גזים והורדת רמת הסוכר בדם.
מראה העלים שבגללו היא נקראת "משולשת":
מראה בפריחה:
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
