Arisarum vulgare
הלופית היא הגירסה המעודנת של הלוף המכילה פחות רעלים. היא קרובת משפחה שלו ואופן הבישול שלהם דומה מאוד.
גדלה בבתי גידול לחים ומעדיפה צל.
נפוצה בבתות, שדות בור, מעזבות ושולי גינות, בצל או בשמש מלאה.
אפשר ללקט אותה מהחרמון ועד הרי יהודה.
עשב רב־שנתי בעל פקעת.
בתחילת החורף יוצאים העלים על פטוטרת ארוכה, זמן קצר אחריהם מופיעים גם הפרחים.
טרפי העלים מבריקים, דמויי לב מעוגל.
התפרחת דומה לראש נחש שפותח את פיו ומוציא לשון.
מופיעה לרוב במקבצים.
היזהרו לא להתבלבל בין הלוף ללופית!
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
בדומה ללוף, גם עלי הלופית מכילים אוקסלט הסידן, לכן אין לאכול אותם נאים אלא רק מבושלים, עדיף עם חומעה או חמציץ (ע"ע לוף).
ברפואה המסורתית משתמשים בלופית במצבי הצטננות ודלקת גרון, דלקת פרקים, שלשול ותולעי מעיים. היא מקילה על גודש בחזה, מעודדת הזעה, נחשבת לאפרודיזיאק (מגביר תשוקה מינית), משתנת ומכייחת.
הלופית נקראת "מטה אהרון" כי הפרח נראה כמו המטה של אהרון שהפך לנחש בארמון של פרעה.
מראה הפריחה האופייני בזכותה הוא נקרא בשפה העממית "מטה אהרון":
מרבד עלים אופייני בחורף:
עלה לוף (בצד ימין) לעומת עלה לופית (בצד שמאל). שימו לב גם למראה הגבעול:
