Prosopis juliflora
ינבוט המסקיטו הוא מין פולש בארץ. האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) סיווג אותו כאחד ממאת הפולשים הגרועים ביותר, וגם בארץ נלחמים בהתפשטות שלו.
אך היות שהוא כבר כאן ופירותיו מתוקים וטובים, אפשר לאכול אותם ובכך לסייע למניעת התפשטותו.
בגלל ההגדרה המיוחדת שלו כפולש, אני מעזה לומר שמותר ללקט את כל הפירות ללא חשש.
נמצא במצבורים בעיקר בנגב, אך אפשר למצוא אותו גם בגינון ציבורי או כפליט גינון ציבורי במקומות רבים.
שיח קוצני רב־גזעי או עץ.
לגזע קליפה עבה מחוספסת בצבע ירוק־אפור.
הענפים בצורת זיגזג עם קוץ ארוך (5 ס"מ) בכל כיפוף.
העלים מנוצים פעמיים, עם 12–25 זוגות של עלעלים צרים באורך 6–16 מ"מ.
הפריחה בפרחים קטנים בצבע צהוב זהוב, מסודרים בתפרחות בצורת שיבולת גלילית באורך 5–10 ס"מ.
התרמילים ירוקים, מצהיבים בהבשלה, ישרים או מעוקלים, בעלי חתך גלילי.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
התרמילים מתוקים וטעימים, עשירים בחלבונים ופחמימות.
מהתרמילים היבשים הטחונים אפשר להפיק סוכר או קמח (אפשר להוסיף לקמחים אחרים ביחס של 4:1).
בישול ומיצוי של התרמילים יניב סירופ מתוק וטעים שיכול להחליף סירופ סוכר או סירופ תירס.
התרמילים של הינבוט הזה מכילים שפע של סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים.
עצי הינבוט הראשונים הובאו על ידי קרן קיימת לדרום כדי לנסות ליייער בעצים שיכולים לשרוד באקלים הקשוח. אבל אחרי כמה שנים גילו שהוא מתפשט בצורה אינטנסיבית.