Oxalis pes-caprae
החמציץ מגיע אלינו מאמריקה והוא מין פולש שאת טעמו החמצמץ כולנו זוכרים מהילדות. כדאי לדעת שהוא אכיל ולכסח אותו בגינות כי הוא מין פולש עם אופי משתלט.
גדל במקומות לחים מלווי אדם: חממות, גינות, פרדסים, מטעים, דשאים ואף סדקי מדרכות, ומהווה מטרד לגנן ולחקלאי. שכיח בצפון הארץ ומרכזה.
עשב רב־שנתי בעל עלים תלתניים. כל עלה מחולק לשלושה עלעלים בצורת לב הנישאים על פטוטרת.
בלילה העלים מתקפלים לאורך העורק הראשי, נסגרים ונשמטים מטה.
הפריחה בעלת חמישה עלי כותרת צהובים.
החמציץ הקטן שרוע ושעיר, בעל גבעולים.
החמציץ הנטוי זקוף, קירח.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
את העלים והפרחים אוכלים כשהם טריים או מבושלים, טעמם חמצמץ והם מהווים תוספת נעימה לסלטים.
את הבצלצול אוכלים כשהוא מבושל.
העלים מכילים ריכוז גבוה של חומצה אוקסלית, שמומלץ לשלב אותה בתבשילי לוף או לופית, אך יש לצרוך אותה במידה. היא אינה מומלצת לאנשים שנוטלים תרופות.
העלים מכילים סידן, זרחן, ברזל, ניאצין, ויטמין C, בטא־קרוטן ופלבנואידים, ומהווים מקור עשיר לחומצות שומן חיוניות כמו חומצה פלמיטית, אולאית, לינולאית, לינולנית וחומצות סטריות.
בעלי החמציץ הנטוי נמצאו נוגדי חמצון, נוגדי סרטן ונוגדי דלקת, משככי כאבים, חומרים אנטי־מיקרוביאליים, נוגדי דיכאון ומשתנים.
ברפואה ההודית משתמשים בחמציץ לטיפול בשפעת, חום, דלקות בדרכי השתן, דלקות מעיים, שלשולים ופציעות טראומטיות.
בשימוש חיצוני: מורחים את מיץ העלה על עקיצות חרקים, כוויות וחררה.
מהפרחים אפשר להפיק צבעים: צהוב, כתום, אדום וחום
מראה מרבד החמציץ בחורף:
מראה הפריחה:
סרטונים על חמציץ:
