צתרה ורודה

Satureja thymbra

הצתרה הוורודה היא צמח תבלין ומרפא מופלא שגדל בטבע בארץ.
היא צמח מוגן בגלל קטיף יתר, ולכן אי אפשר ללקט אותה בטבע. אבל היא נפוצה בגינות ויוצרת נוף יפיפה בזכות הפריחה הוורודה שלה.

פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "המדריך לאוהבי טבע" שניתן להשיג מכאן.

איפה מלקטים?

הצתרה גדלה בטבע בבתי גידול סלעיים. מכיוון שהיא צמח מוגן מלקטים אותה בגינות פרטיות וציבוריות בלבד. קל מאוד לקנות שתיל שלה במשתלה ולגדל אותה אפילו בעציץ באמצע העיר.

איך מזהים?

הצתרה היא בן־שיח נמוך וריחני המגיע לגובה 45 ס"מ. הגבעולים מעוצים.
על הגבעולים גדלים עלים נגדיים (בכל נקודה בגבעול יוצאים שני עלים). כל עלה בצורת ביצה וקצה מחודד, הבסיס דמוי יתד. העלים מקופלים כדי לצמצם את החשיפה לשמש, וכך הם נראים צרים יותר.
הצתרה מחליפה סט עלים עם חילופי העונות: בחורף העלים שלה גדולים יותר מעלי הקיץ. הגבעולים רב־שנתיים ובכל עונה מצמיחים עלים חדשים.
גם העלים וגם הגבעולים מכוסים שערות, ומספיק ללטף אותם בעדינות כדי לשחרר את התרכובות הנדיפות שהצמח עשיר בהן.
באביב ובקיץ הצתרה פורחת בפרחים ורודים־סגולים שפתניים. השפה התחתונה של הפרח שסועה לשלושה חלקים, ויש עליה נקודות בסגול כהה. כל פרח יוצא מחיק עלה.

למה לשים לב?

לא מתאים לנשים בהיריון ולאנשים שסובלים מעודף חומציות בקיבה.

איך לאכול?

כשמלקטים צתרה חשוב מאוד "לחלוב" את הגבעולים כך שיישארו בידינו רק העלים, ולא לקטוף את הגבעולים. הגבעולים קשים ואין לנו שימוש בהם, אבל הצמח יוכל לגדל עליהם עוד עלים בעונה הבאה.

משתמשים בעלים לתיבול מאכלים, לחליטות, וגם למיצויים רפואיים (במים, באלכוהול ובשמן).
החומרים הנדיפים שבה אחראים לחלק גדול מהפעילות הרפואית שלה ולכן עדיף להשתמש בצמח טרי, במינימום חימום. ואם מחממים חשוב להקפיד להשתמש בכלי סגור.
אני מאוד אוהבת להוסיף אותה לאוכל ביום יום וכך ליהנות מאיכויות המרפא שלה בלי להשתמש במיצוי חזק שלה (כפי שאמר היפוקרטס – "יהיו מזונותיך תרופותיך, ותרופותיך מזונותיך").
אפשר לייבש אותה כדי שתהיה זמינה לנו כל השנה (ולדעת שהטעם והריח אינם מחזיקים מעמד): מייבשים בצל במקום מאוורר במשך שלושה שבועות, ואז מכניסים לצנצנת אטומה ושומרים אותה במקום אפל.

מה יש בצמח?

יש לצתרה איכות מייבשת ומחממת, ולאורך כל ההיסטוריה באזור השתמשו בצתרה לטיפול במחלות זיהומיות ולשימור מזון.
הצתרה מכילה פלבונואידים, טאנינים, סטרולים צמחיים ותרכובות נדיפות כמו קרבקרול (Carvacrol), ותימול (thymol).

הידעתם?

בערבית היא נקראת "זעתר של החמורים" כי היא חריפה יותר מאזוב, וזו בדיוק האיכות הקולינרית והמרפאת המיוחדת שלה.

תמונות:

מראה העלים המקופלים ל2:

מבט מקרוב על הפריחה:

איכויות מרפא:

[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]