Dittrichia viscosa (לשעבר Inula viscosa)
טיון דביק הוא צמח נפוץ במקומות בהם דחפורים הרסו את הנוף: בשולי דרכים, במקומות שעברו בניה, והוא כמו הרופא בחדר המיון של הטבע.
הוא צמח חלוץ שצומח מתוך החצץ שאף צמח כמעט לא יכול לצמוח ממנו, ולאט לאט, כשהשטח משתקם, והאדמה נוצרת באזור, הוא נעלם ומופיעים תחתיו צמחים אחרים. התהליך נקרא סוקצסיה.
טיון דביק הוא אמנם לא צמח מאכל, אבל יש לו שימושי מרפא חשובים. גשו למתכונים ולמאמרים כדי לקרוא עליו עוד.
טיון דביק הוא צמח נפוץ מאוד.
קל למצוא אותו בצידי דרכים, בשולי תעלות, ובמקומות בהם בוצעו עבודות עפר או הפכו את הקרקע.
בעבר הטיון היה צומח בגדות נחלים, שלוליות מתייבשות וקרקעות קירטון וחוואר. אבל בתי הגידול האלה הצטמצמו משמעותית.
בגלל היכולת שלו להפיץ את עצמו למרחוק על ידי זרעים המחוברים למצנחים שיכולים לעוף לרחוק, ויכולת נביטה גבוהה, כיום ניתן למצוא אותו בעיקר בצידי דרכים.
טיון דביק הוא עשב רב שנתי בגובה 30-120 ס"מ.
זהו צמח מסועף. והגובה של הצמח גדול מהרוחב שלו (לעומת טיון חריף שרוחבו גדול מגובהו).
הוא ירוק עד – נוכל למצוא עליו עלים לאורך כל השנה.
העלים שעירים ודביקים במרקמם, יש להם ריח חריף אופייני.
יש הבדל בין עלי הקיץ לעלי החורף: עלי הקיץ צרים, קצרים וללא פטוטרת. ולעומתם עלי החורף נמצאים על פטוטרת קצרה, הם ארוכים ורחבים יותר – הם באורך 5-10 ס"מ, ורוחב מירבי של 1 ס"מ.
שפת העלה משוננת כמסור.
הטיון פורח בפרחים צהובים מחודש יולי עד דצמבר.
ואחרי הפריחה נוצרים זרעים קטנים המחוברים לציצית דמויית מצנח שעוזרת לו לעוף ברוח בקלות. מרחוק הוא נראה כמו "סבא" או "סביון" שזה הדגם האופייני למשפחת המורכבים.
טיון דביק אינו צמח מאכל – אל תאכלו אותו.
לפני שימוש בטיון דביק לאחד משימושי המרפא שלו, חשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע – רופא מטפל, הרבליסט או בעל מקצוע אחר.
אני לא ממליצה בכלל על שימוש פנימי בטיון דביק , ואם אתם שוקלים לעשות את זה, אתם חייבים ליווי צמוד של איש מקצוע.
יש אנשים שרגישים/אלרגים לטיון דביק. לפני השימוש בו, בדקו שאינכם רגישים אליו.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
בליקוט טיון דביק חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
טיון דביק אינו צמח מאכל.
הוא צמח מרפא חשוב ופעיל מאוד.
יש לו איכויות מרפא רבות בשימוש פנימי.
אך בגלל הסכנה הכרוכה בשימוש פנימי בטיון דביק ללא ליווי צמוד של איש מקצוע,
בחרתי להתמקד כאן רק בשימושים החיצוניים בו. ויש רבים כאלה.
אפשר להשתמש במיצוי של טיון דביק במים, בשמן, וגם באלכוהול.
במצבי חירום בטבע – כשיש פציעה או דימום ואין לכם מיצוי בהישג יד, תוכלו לשים על הפצע עלי טיון דביק ולהשתמש בהם כפלסטר.
שימו לא לא להשתמש בהם יותר מחצי שעה
לעלים ולפרחי הטיון יש שימושי מרפא רבים בזכות החומרים הפעילים שבהם:
פלבנואידים שהים נוגדי חימצון ונוגדי דלקת,
ושמנים ארומטיים כגון אזולן, שהינו משכך כאב ונוגד דלקת,
וקמפור, שמזרים את הדם ונוגד דלקת.
יש בו טאנינים שגורמים לכיווץ רקמות.
השרפים שגורמים לדביקות של העלים שלו עוזרים לשיקום רקמות.
במסורת המקומית טיון דביק נקרא צמח 40 המחלות כי הוא נחשב צמח עם יכולת לטיפול בטווח רחב של מחלות (ראו ביתרונות הבריאותיים).
ברפואה המקומית משתמשים בו להורדת לחץ דם וסוכר בדם, להורדת חום (על ידי הגברת זיעה), ולטיפול במחלות של דרכי הנשימה.
אם אתם שוקלים טיון דביק לטיפול בבעיות האלה, חשוב להתייעץ קודם עם איש מקצוע.
טיון דביק מפריש לסביבתו חומרים שמעכבים נביטה של צמחים אחרים. התופעה הזו נקראת אללופתיה והיא גורמת לזה שצמחים אחרים סובלים כשהטיון בסביבה.
מראה העלים במהלך השנה:
בסתיו הטיון מתחיל לפרוח:
השוואה בין עלי טיון לטיונית:
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
