Matricaria aurea
בבונג זהוב הוא צמח בר מוגן, שרובנו יותר מכירים אותו בשם קמומיל.
בעצם בארץ גדלים שני מינים של בבונג(קמומיל) – בבונג דו-גוני, ובבונג זהוב.
שניהם צמח מרפא מאוד עוצמתיים.
וחשוב לא להתבלבל בינם לבין הקחוון – שהפרח שלו דומה, אבל ההשפעה הרפואית שלו שונה לגמרי.
ולמרות שבספרי הפולקלור כתוב שיש להם אותה השפעה, במחקרים מדעיים נמצא שההיפך הוא הנכון. הם דומים במראה ותו לא. כל הפרטים על ההבדלים ביניהם בפרטי הזיהוי כאן למטה.
רוצים לדעת עוד?
היכנסו במאמרים להדרכת העומק על משפחת המורכבים. שם תוכלו למצוא את ההסבר המפורט עליהם.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "המדריך לאוהבי טבע" שניתן להשיג מכאן.
הבבונג הזהוב גדל בבתות, באזורי הספר, בערבות ובמדבריות בארץ.
בפועל הוא נפוץ בבקעת כנרות, בערבות הירדן, בהרי יהודה, מדבר יהודה ובנגב.
בשאר אזורי הארץ הרבה יותר נדיר וקשה למצוא אותו.
אז איך מזהים בבונג זהוב (ולא מתבלבלים עם קחוון)?
העלים: העלים של בבונג דו גוני גזורים פעמיים לאונות דקיקות (דמיינו עלים של שמיר). בניגוד אליו עלים של קחוון רחבים יותר ויותר דומים לעלי חרצית.
הפריחה: מרכז הפרח צהוב, ועלי הכותרת (הפרחים הלשוניים) הם לבנים. החלקים הלבנים בבבונג זהוב יורדים יחסית בקלות ולכן רוב הזמן נמצא אותו רק כקרקפת צהובה.
אם חוצים את הפריחה לשניים תוכלו לראות שהקרקפת חלולה. (בקחוון הקרקפת מלאה).
חשוב לא להתבלבל עם אהרונסוניית פקטרובסקי שהיא צמח מסועף יותר עם קרקפות צהובות גדולות יותר משמעותית. ראו פירוט בהדרכת המורכבים.
הריח – לבבונג יש ריח חמצמץ המוכר לנו מתה הקמומיל שאולי הרחתם פעם. (לקחוון יש ריח אחר שחלק מהאנשים לא אוהבים וחלק מאוד אוהבים.
הבבונג הזהוב הוא צמח מוגן ואסור ללקט אותו.
משתמשים בעיקר בפרחי הבבונג בחליטות, ולהכנת רטיות על העיניים ועל פצעים.
למה החליטה שלו טובה:
לכאבי בטן
מרגיע ומאזן את מע׳ העצבים
להפחתת גודש בדרכי הנשימה
מרגיע תגובות אלרגיות ודלקתיות של הגוף.
לגאזים – למרוח שמן על בטן התינוק.
לעזרה ראשונה בשימוש חיצוני.
בספרות הפולקלור תמצאו שהמרפאים המסורתיים אומרים שהשימוש בבבונג ובקחוון הוא זהה.
בפועל במחקרים מדעיים הוכח שהחומרים הפעילים שונים לגמרי וגם ההשפעה הפיזית שונה.
כנראה שחוסר הבנה בוטנית גרמה לבלבול הזה שכבר נכתב עליו.