Pistacia palaestina
בתנ"ך נזכרת האלה כאתר פולחן. אלות רבות נמצאות בקרבת מקומות קדושים.
הפירות מבשילים בספטמבר-אוקטובר ויכולים לשמש במגוון מאכלים ולהפקת שמן.
לאלה ארצישראלית צורת עץ או שיח נשיר בגובה 2–10 מטרים. ציר העלה גלילי (אינו מכונף). בעלה בוגר מספר העלעלים זוגי וראשם מחודד.
העפצים מוארכים ושטוחים, בדומה לחרוב.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "הטעם שבטבע" שניתן להשיג מכאן.
אלה ארצישראלית נמצאת בגריגה ובחורש המקומי מצפון הארץ ועד מדבר יהודה. מלווה חשובה של אלון מצוי בחורשים בארץ.
עץ או שיח (תלוי במקום המחיה; אלה אטלנטית נוטה להופיע כעץ) נשיר, מכיל שרף ובעל ריח אופייני.
הפרי בקוטר 5 מ"מ. בתחילת הקיץ צבעו ירוק בהיר.
צבעם של פירות עם זרעים הופך לירוק כהה נוטה לסגול-כחלחל, ופירות בלי זרעים מאדימים לאדום.
העלים מנוצים – זוגות של עלעלים ערוכים זה מול זה.
בניגוד למתבקש, כאן פירות אדומים הם עקרים, ואילו ירוק כהה הנוטה לכחול־סגול מעיד על פרי בשל.
אפשר לאכול את הפירות נאים או קלויים. מתחת לציפה העסיסית יש שכבה קשה המגינה על הזרע, וחשוב להיזהר לא לנשוך אותה כדי לשמור על שלמות השיניים.
פירות האלה משמשים כתבלין, בין השאר בתערובת הזעתר.
אפשר ללעוס את השרף כמו מסטיק, הוא מרענן את הפה.
חשוב לייבש את הפרי אם לא משתמשים בו מיד כדי שלא יתעפש.
עשירה בוויטמין ,E במינרלים נחושת, מנגן, אשלגן, סידן, ברזל, מגנזיום, אבץ וסלניום ובנוגדי חמצון המנטרלים רדיקלים חופשיים.
הפירות עשירים בחומצות שומן חיוניות: חומצה אולאית, חומצה לינולאית וחלבון איכותי.
אנטי־דלקתית ואנטי־אלרגנית.
הפירות האדומים מכילים אנתוציאנינים, נוגדי חמצון חזקים במיוחד, ויכולים לגרום להיפוך בפגמים עצביים תלויי גיל, להגן מפני טרשת עורקים ומסיבוכי סוכרת.
מראה העפצים המאפיין את האלה בסתיו (צילום של גברי שיאון):
העלה המנוצה עם שפיץ בקצה העלה:
מראה הפירות שיש להם שני גוונים:
עוד מבט על הפירות מהם מכינים את התבלין:
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
