Arum palaestinum
כל סוגי הלוף מכילים רעל מסוג ארואין (Aroin) שנהרס בייבוש ובחימום, וכל חלקי הצמח מכילים אוקסלט הסידן, חומר רעיל הגורם לצריבה־דקירה בפה. אם הפה צורב בזמן אכילת לוף, סימן שהרעלנים לא נוטרלו וכדאי להמשיך לבשל אותו או להוסיף לו מרכיב שמכיל חומצה אוקסלית: חומעה, חמציץ או לימון (הכי פחות יעיל).
את התמונה הראשית צילמה רותי טלמור.
כל מיני הלוף צומחים בבתי גידול דומים ונפוצים מהגולן והגליל העליון ועד הנגב הצפוני.
הלוף הירוק גדל בקרקע לחה או מוצלת.
הלוף המנומר גדל בבתה, בחורש, ביערות של אלוני תבור, באזורים טרשיים ובשדות בור.
הלוף הארצישראלי גדל בבתה ובחורש, בקרקעות כבדות ובמקומות טרשיים.
עשב־רב־שנתי בעל פקעת.
בתחילת החורף עולים מתוך הפקעת עלים בודדים בגודל 25 ס"מ, נישאים על פטוטרות ארוכות.
העלים מבריקים (עלי הלוף המנומר מקומטים קלות) בצורת ראש חץ. הבסיס שסוע עמוקות לשתי אונות משולשות, חודי המשולש מעוגלים מעט.
אין לאכול את עלי הלוף בלי לבשלם: הם מכילים גבישי אוקסלט הסידן שיכולים לגרום לתחושת דקירת מחטים בפה ובגרון, וחשוב לנטרל אותו לפני האכילה.
השורש עלול לגרום להפלה, לכן הלוף אסור לנשים בהריון.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
הלוף הוא מעדן, אך חשוב לטפל בו כראוי.
את העלים אוכלים ללא הגבעולים ורק לאחר בישול הרעלנים ונטרולם.
אפשר לאכול את הפקעת העמילנית אחרי חימום רב וממושך, אך לדעתי עדיף לאכול רק את העלים וליהנות מהם שנה אחרי שנה במקום לאכול את הפקעת פעם אחת.
כדי להכין את העלים לאכילה, חשוב להוציא מהם את העורקים הראשיים ולחתוך את העלים בניגוד לכיוון הסיבים.
יהודי כורדיסטן והערבים בארץ נוהגים לבשל את העלים זמן רב, אבל הלקטים אימצו מתכון שמשלב לוף עם חומעה או חמציץ שמכילים חומצה אוקסלית הסותרת את אוקסלט הסידן שבעלי הלוף, והוא מקצר את זמן הבישול לחצי שעה. ראו הוראות בישול מדויקות בפרק המתכונים.
הלוף מכיל סידן, אשלגן, ברזל ומגנזיום ועשיר בתרכובות פנוליות ואנתוציאנינים.
העלים הירוקים הכהים מכילים כמות גבוהה של כלורופיל וסיבים תזונתיים.
ברפואה העממית משמש הלוף כתרופה לשיעול עם ליחה, טחורים, תולעים בבטן, עצירות בדרכי השתן ופצעונים בעור.
בתחילת החורף יצא מיד עלה גדול:
ואז יצטרפו עלים נוספים:
ולקראת סוף החורף-אביב תגיע הפריחה. כך נראית פריחה של לוף מנומר (צילום רותי טלמור):
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
