Cercis siliquastrum
את כליל החורש אפשר למצוא גם בטבע וגם בגינון העירוני.
קל לזהות אותו בשעת הפריחה עם הפרחים הורודים הקטנים שמבצבצים מתוך הגבעול והענפים.
הפרחים האלה טעימים מאוד ושווה ממש ללקט אותם.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "המדריך לאוהבי טבע" שניתן להשיג מכאן.
גדל בחורש וביער הים תיכוני באזור ההר בצפון הארץ ובמרכזה, בעיקר בבתי גידול טבעיים, מעדיף מקומות לחים ומוצלים וחברת אלונים, אך פופולרי גם בגינות.
עץ, מגיע לגובה 3–10 מטרים.
הגזע חום־אפור סדוק ומחוספס.
העלים דמויי לב מעוגל, בעלי שפה תמימה, מסורגים על הגבעול.
קל לזהות את כליל החורש בזמן הפריחה הוורודה־סגולה המופיעה ממרץ עד מאי ובאוקטובר־נובמבר על הענפים והגזע.
הפירות מופיעים לאחר הפריחה – תרמילים שאינם נפתחים.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
את הפרחים אוכלים כשהם נאים – יש להם טעם מתקתק־חמצמץ המהווה תוספת טעימה ויפה לסלט.
אפשר גם לכבוש את הניצנים ולהשתמש בהם כתחליף לצלפים.
אפשר לאכול את הפירות כשהם נאים או מבושלים, אך רצוי לשים לב שלא יהיו יבשים מדי.
הגוון העמוק של עלי הכותרת מעיד על הימצאותם של פלבנואידים בריאים.
הפרחים והפירות עשירים בנוגדי חמצון חזקים.
הפרחים עשירים בוויטמין C.