Quercus ithaburensis
האלונים הם הצמחיה שכיסתה בעבר את רוב שטחי הארץ. אך בגלל כיבושים זרים, האלונים נכרתו ושימשו לבניה ולשריפה.
כיום מסתכלים על הבלוטים כעל אחד המזונות שחשוב שנחזור אליהם. סופר פוד משובח.
אלון התבור הוא העץ שאני הכי אוהבת לאכול את בלוטיו.
הם מצריכים עיבוד מאוד מיוחד ובחלק המאמרים שמתי לכם ממש בפירוט הדגמות בהסבר ובסרטונים של איך עושים את זה.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "הטעם שבטבע" שניתן להשיג מכאן.
בחורש הים תיכוני בכל הארץ, וגם בגינות.
מה שמייחד את אלון התבור הוא העלים הגדולים יחסית, קשים, שצידם העליון קירח, וצידם התחתון במרקם לבדי, שגם שיפשוף לא יסיר את המרקם (באלון תולע שפשוף יסיר אותו).
•העלים קשים, ביציים, עם שפה משוננת, צדם העליון קירח והצד התחתון מכוסה בסיבים עדינים שאינם יורדים במגע עם האצבע.
•הקשקשים שעל הספלול מתולתלים, מתעקלים כלפי הבסיס.
•גזע האלון אפור-חום ומחורץ.
אלון התבור הוא לרוב חד גזעי – זאת אומרת שאין גזע אחד כמו שהתרגלנו לראות עצים, אלא כמה גזעים שהעץ מתפתח דרכם. אבל יתכנו פרטים רב גזעיים עקב כריתות.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
בליקוט אלונים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
שימו לב, ההבדלה בין עלי האלון היא על פי מרקם העלה כפי שהסברתי בפרטי הזיהוי ולא על פי צורת הספלול שיכולה להטעות.
לא אוכלים את הבלוטים כל עוד הם מרירים, כי זה סימן שעדיין יש בהם טאנינים.
כי טאנינים הם אנטי-נוטריאנטים, זאת אומרת שהם מפחיתים את היכולת של הגוף לספוג חומרים מזינים חיוניים מהמזון. לכן לא הגיוני לצרוך מהם.
בכמות גדולה הם מגרים את מערכת העיכול עד כדי הקאות.
הבלוטים של אלון התבור הם אכילים אחרי עיבוד. ניתן לאכול אותם טריים או מבושלים אחרי שהסרנו מהם את הטאנינים.
הטאנינים הם חומרים מרירים ומכווצים שגורמים לתחושת יובש בפה.
מבין כל מיני האלון בארץ, התבור מכיל הכי פחות טאנינים, לכן קל לעבוד איתו במטבח.
לפני אכילת הבלוט:
1. מקלפים את הבלוטים מהקליפה החיצונית והפנימית.
2.מוציאים את הטאנינים מבשר הבלוט:
אבשטיפה
-מקלפים את הבלוטים ושמים אותם מיד בתוך מים כדי שלא יתחמצנו.
-פורסים את הבלוטים לפרוסות דקות או מגררים בפומפיה (כדי להגדיל את שטח הפנים ליציאת הטאנינים) ומחזירים למים.
-משרים את הבלוטים הפרוסים במים במשך כ-10 דקות ולָשׁים אותם בתוך המים כדי לעזור באופן מכני לשטיפה.
-אם המים חומים או שהבלוטים עדיין מרים, מחליפים את המים וחוזרים על השלב הקודם. אם המים שקופים, אפשר לעבור למתכוני הבלוטים שבאזור המתכונים.
ב.בחימום
-מחממים תנור או מחבת מברזל יצוק ל-220 מעלות לפחות – הטמפרטורה שבה טאנינים מתפרקים (הרתחה לא תביא לתוצאה הרצויה).
אפשר גם לשלב בין השיטות. נסו ותיהנו.
בלוטים עשירים במיוחד באשלגן, ברזל, ויטמינים A, B6 ופולאט, ו- E, ומינרלים כמו ברזל, מגנזיום, פוטסיום, סידן.
בנוסף, הם מכילים שומנים בלתי רוויים בריאים לגופנו.
מדענים זיהו בבלוטים למעלה מ -60 תרכובות צמחיות מועילות, כולל catechins, רזברטרול, קוורצטין וחומצה גאלית – נוגדי חמצון חזקים שיכולים לסייע בהגנה על התאים מפני נזק חמצוני.
נוגדי חמצון אלה קשורים ליתרונות בריאותיים רבים, כגון סיכון נמוך יותר למחלות לב, סוכרת וסרטן.
1. בלוט הוא אגוז. יש בו פחות שומן ויותר חלבון, ויטמינים ומינרלים מהאגוזים המוכרים לנו.
2. לאחר עיבוד טעם הבלוט מזכיר טעם של ערמונים.
3. בלוטים עוזרים לאיזון רמות הכולסטרול והסוכר בדם.
4. בלוטים נאכלו בתרבויות שונות במשך אלפי שנים.
5. הם חומר גלם נהדר במטבח: אפשר להכין איתם חטיפים, קדרות, ממרח בלוטלה (נוטלת בלוטים), להסמיך מרקים ולהכין עוגות ללא גלוטן.
מראה הבלוט של אלון התבור לעומת אלון מצוי:
ושימו לב גם למראה גב העלה כי זה כלל הזיהוי הכי חשוב באלונים.
מראה העץ מרחוק (כולו חסון ונותן צל מעולה)
מה אפשר להכין מבלוטים: (המתכונים בעמוד המתכונים)
[המשך התוכן זמין לצפיה רק ל מנוי פרימיום. אם יש לכם מנוי, בצעו התחברות בלחיצה על כפתור ההתחברות למטה. אם תרצו לרכוש מנוי, לחצו על חנות הספרים בתפריט למטה ורכשו מנוי. ]
