"תגידי, מה זה הצמח השעיר הזה שגדל לי בגינה?
אפשר לעשות איתו משהו, או פשוט לעקור?"
את השאלה הזו שלח לי גלעד, עורך הוידאו המעולה שאני עובדת איתו לפעמים.
אני הסתכלתי על הצמח, ומיד כתבתי לו – לא לא, אל תעקור.
יש לך שם זהב.
זהב שצמח שם בדיוק בשבילך.
למי שלא מכיר את גלעד, גלעד סובל משיעול טורדני.
משהו שהוא שילוב של שפעת שנגמרה, עם סיגריות שממשיכות 😉
אז בואו נכיר את הבוצין (Verbascum) המפורץ:
חשוב לי להדגיש – זה לא צמח מאכל אלא צמח מרפא חשוב.
זיהוי:
עלי הבוצין הם גדולים, בשרניים, אפרפרים, מכוסים בשערות שממש נותנות לעלים מגע קטיפתי נעים.
יש לו שושנת עלים יפה, שממנה יוצאים העלים (ללא פטוטרת. זאת אומרת שאין גבעול שמחבר את העלה לשושנת העלים. למי שרוצה לראות את זה בירקות שאנחנו מכירים: בחסה אין פטוטרת, ובמנגולד יש.).
שפת העלה היא גלית ויוצרת ממש דוגמא שלא היתה מביישת חצאית פלמנקו.
מומלץ להסתכל בסרטון כדי לראות אותה בכל מיני זוויות.
ליקוט:
השערות הקטיפתיות של הבוצין שנותנות לו את המגע הנעים הזה הן מתעתעות. יש שם שערות שמתנתקות מהעלה שאם הן באות במגע עם העיניים הן יכולות לגרום נזק (עד כדי עיוורון).
לכן, חיכיתי עם הפוסט הזה לימים גשומים. כאשר עלי הבוצין רטובים, אין חשש לגעת בהם ופשוט לשטוף מהם את השערות הבעייתיות ולעבוד איתם בבטיחות.
אפשר ללקט את העלים עם כפפות ולשטוף במים. ובכל מקרה לשים לב לא לגעת בעיניים.
איכויות מרפא:
חשוב לכתוב שהשימוש הרפואי בבוצין הוא בן אלפי שנים. יש עדויות כבר מיוון העתיקה ומרומא על שימוש בבוצין לבעיות נשימה ושיעול. הבוצין נחשב כצמח בטוח לטיפול גם בילדים.
לשימוש חיצוני:
שמן תשרית של הפרחים הצהובים משמש לטיפול בדלקות אוזניים.
שמן תשרית יכול גם לעזור לטיפול ושיקום פצעים, כוויות, ורקמות פגועות ואפילו ליובש.
לשימוש פנימי:
יש לו פעילות אנטיבקטריאלית ולכן הוא יעזור לגוף להילחם במזהמים שלפעמים נכנסים אליו (אפילו הוכח מחקרית נגד מספר זנים של וירוסי שפעת).
הוא עוזר להרגיע ולשקם רקמות ריריות במערכת העיכול והנשימה. כך שהרקמות שנשארות מגורות ודלקתיות אחרי מחלה או כתוצאה מעישון וגורמות לשיעולים, יכולות להשתקם ולחזור לתפקוד המיטבי שלהן. לכן הוא מצויין לשיעול יבש.
במצבים של שיעול לח, הבוצין יעזור לרכך את הליחה ולסלק אותה, וכך הגוף יוכל להוציא אותה בקלות החוצה.
איך מכינים סירופ לשיעול מבוצין?
יש 2 דרכים עיקריות להכין ממנו סירופ לשיעול:
1. סירופ המבוסס על מים ודבש
השלבים להכנת הסירופ:
א. שוטפים את העלים וחותכים אותם לחתיכות קטנות (סכין או מספריים יהיו מושלמים כאן).
ב. שמים את העלים בצנצת זכוכית נקיה או בתרמוס ומכסים אותם במים רותחים. סוגרים את הצנצנת/תרמוס ומחכים 8 שעות.
ג. מסננים את הנוזל (חליטת העלים שיצאה לנו). העלים ילכו לקומפוסט, ואת הנוזל נשים בצנצנת חדשה גדולה יותר.
ד. עכשיו נוסיף לצנצנת דבש איכותי בכמות הזהה לכמות הנוזל. אם לדוגמא יצאו לי אחרי סינון 100 מ"ל נוזל, אני אוסיף 100 מ"ל דבש.
ה. הנוזל נשמר עד שנה, עדיף במקרר.
2. סירופ סוכר: (זה התהליך שאני מדגימה בסרטון).
א. שוטפים את העלים וחותכים אותם לחתיכות קטנות (סכין או מספריים יהיו מושלמים כאן).
ב. בצנצנת נקיה שמים שכבת סוכר בעובי של חצי ס"מ, ומעליה שכבת עלים קצוצים בעובי של חצי ס"מ. וכך הלאה ממלאים את הצנצנת בשכבות של סוכר ועלים. בסוף הצנצנת, לפני הסגירה שמים עוד 2 ס"מ של סוכר.
ג. סוגרים את הצנצנת ומניחים על השיש/המדף במטבח. במקום מוצל.
ד. בכל פעם שאתם רואים את הצנצנת (ולפחות פעם ביום), תנו לה ניעור נחמד. ואם אתם רואים שהעלים עולים יותר מידי למעלה, קחו כף וכסו אותם בסוכר.
ה. אחרי יום תתחילו לראות את הנוזלים יוצאים מעלי הבוצין. ואחרי שבועיים תראו שהעלים שוחים במי הסוכר שנוצרו מהמים שיצאו מהעלים.
ו. אחרי 3 שבועות, מסננים את הנוזל. העלים הולכים לקומפוסט, ואת הנוזל שומרים במקרר עד שנה.
את עלי הבוצין אפשר לעשן. יש לו איכויות מרגיעות כך. אבל לשיעול, עדיף להשתמש בסירופ.
זהו, אתם מוכנים לחורף, ולכל מה שהוא יביא איתו.
להתראות בטבע
אביבית
