Verbascum sinuatum
הבוצין המפורץ הוא צמח בר נפוץ ושעיר מאוד. ניתן למצוא את השושנות שלו לאורך כל השנה.
חשוב להיזהר במגע איתו (קראו בהסברים).
הוא אמנם לא צמח מאכל, אבל הוא צמח מרפא מאוד מאוד חשוב. שימו לב לסרטון המתכון לסירופ לשיעול מעלי בוצין המפורט כאן.
את הבוצין תוכלו ללקט גם בבתי גידול טבעיים במקומות של צמחיה נמוכה וביער, וגם בשולי דרכים, במעזבות ובקצה רחובות.
עלי הבוצין הם גדולים, בשרניים, אפרפרים, מכוסים בשערות שממש נותנות לעלים מגע קטיפתי נעים.
יש לו שושנת עלים יפה, שממנה יוצאים העלים (ללא פטוטרת. זאת אומרת שאין גבעול שמחבר את העלה לשושנת העלים. למי שרוצה לראות את זה בירקות שאנחנו מכירים: בחסה אין פטוטרת, ובמנגולד יש.).
שפת העלה היא גלית ויוצרת ממש דוגמא שלא היתה מביישת חצאית פלמנקו.
כשמסתכלים מקרוב על השערות על העלה רואים שהן שערות כוכביות. והן מאוד מאוד מסוכנות לעיניים.
לכן לפני מגע עם העלים נשטוף את העלים היטב.
שימו לב לסרטון ההסבר על ההבדל בין מרוות ירושלים לבוצין במאמרים כאן באפליקציה.
באביב-קיץ הבוצין פורח – יש לו עמוד תפרחת גבוה שמגיע לגובה של מטר וחצי, ועליו שפע של פרחים צהובים עם מרכז ורוד-כתום.
בליקוט בוצין (למרפא בלבד ולא למאכל) חשוב מאוד להיזהר מהשערות על פני העלים שלו. אם הן באות במגע עם העיניים, זה מאוד מסוכן ועלול להוביל לעיוורון.
יש סרטון עם מתכון לסירופ שיעול מבוצין בחלק של המתכונים שמסביר איך ללקט אותו בזהירות.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
את הבוצין לא אוכלים, רק משתמשים בו למרפא.
יש שימושים שלו בשמן תשרית לשימוש חיצוני, ויש אפשרות למצות אותו לסירופ לשיעול.
בספרות הפולקלור יש סיפורים על שימוש בעלי הבוצין בהשמה חיצונית על פצעים. אך שימוש זה מאוד מסוכן כשלוקחים בחשבון את השערות שיכולות לגרום לעיוורון. אז על אף התכונות המחטאות שלו, עדיף להשתמש בצמח אחר במצב כזה.
בשימוש חיצוני:
שמן תשרית של הפרחים הצהובים משמש לטיפול בדלקות אוזניים ויכול גם לעזור לטיפול ושיקום פצעים, כוויות, ורקמות פגועות ואפילו ליובש.
בשימוש פנימי:
עלי הבוצין מכילים מוצילאגים שעוזרים להשבת הלחות לדפנות מערכת הנשימה והעיכול.
העלים מכילים גם סאפונינים שעוזרים לרכך ליחה ולהוציא אותה החוצה מהריאות ודרכי הנשימה.
יש לו פעילות אנטיבקטריאלית ואנטי-ויראלית ולכן הוא יעזור לגוף להילחם במזהמים שלפעמים נכנסים אליו (אפילו הוכח מחקרית נגד מספר זנים של וירוסי שפעת).
הוא עוזר להרגיע ולשקם רקמות ריריות במערכת העיכול והנשימה. כך שהרקמות שנשארות מגורות ודלקתיות אחרי מחלה או כתוצאה מעישון וגורמות לשיעולים, יכולות להשתקם ולחזור לתפקוד המיטבי שלהן. לכן הוא מצויין לשיעול יבש.
במצבים של שיעול לח, הבוצין יעזור לרכך את הליחה ולסלק אותה, וכך הגוף יוכל להוציא אותה בקלות החוצה.
חשוב לכתוב שהשימוש הרפואי בבוצין הוא בן אלפי שנים. יש עדויות כבר מיוון העתיקה ומרומא על שימוש בבוצין לבעיות נשימה ושיעול. הבוצין נחשב כצמח בטוח לטיפול גם בילדים.
לפרחי הבוצין יש תכונה מיוחדת, שברגע שנוגעים בהם, תוך 10 שניות הם יפלו מהצמח. יש כאן מנגנון גאוני הקשור למיקסום האבקה של הפרחים. ועליו אספר לכם במאמר אחר.