Capparis spinosa
הצלף הוא שיח קוצני רב שנתי שהמיקום הכי בולט שלו הוא בין אבני הכותל.
אתם בטח מכירים אותו מהסופרים ומהמסעדות האיטלקיות.
כי יש לו טעם מיוחד במיוחד.
הכי כיף ללקט ולכבוש בעצמכם. שימו לב למתכון איתו.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "הטעם שבטבע" שניתן להשיג מכאן.
אוהב סלעים, אבנים וטרשים. ניתן למצוא אותו בדרך כלל בקירות אבן (הכותל מקושט בצלפים), צוקים, ערימות אבנים וקרקעות דלות, בסלעי גיר ומחשופי קירטון. נמצא בבתה מהגולן עד צפון הנגב.
שיח קוצני בקוטר 50–200 ס"מ.
מבסיס כל עלה יוצא זוג קוצים מאונקלים.
העלים עגולים וירוקים.
הענפים בעלי גוון ארגמני עם קוצים רבים.
הפריחה מאפריל עד ספטמבר, הפרחים נפתחים אחר הצהריים ונשארים פתוחים עד למחרת בצהריים.
הפרי בצורת אגס ירוק, שמתמלא בזרעים.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
הצלף משמש בעיקר כתבלין. אוכלים את הניצנים לאחר כבישה, עדיף לקטוף אותם כשהם קטנים (כשקוטרם פחות מסנטימטר).
אפשר לאכול את הפירות ואת קודקודי הצמיחה.
שימו לב – זה הטיפ הכי חשוב שיש לי לתת בנושא צלפים – לקטו ניצנים קטנים ופירות קטנים וצעירים.
הגדולים נראים מושכים יותר טוב, אבל טעמם פחות טוב.
במקרה הזה less is more :-).
כל חלקי הצלף מרירים, לכן כדאי לכבוש אותם לאחר השריה ושטיפה במים כדי (ראו מתכונים למנויי פרימיום).
ויטמינים: A, B קומפלקס, E ו־K, המסייע לקרישת דם ולבריאות העצם.
מינרלים: סידן, ברזל, מגנזיום, אבץ ונחושת.
לצלפים יש השפעה אנטי־אלרגנית חזקה.
שני מחקרים הראו השפעות מיטיבות של הצלף במצבי שיגרון.
יש אגדות רבות על שימוש בשורשי צלף לשרירים תפוסים. אני בטוחה שרק להוציא את הצלף מהשורש כבר גורמת לכאבים רבים.
אבל אין בהם חומרים פעילים שיעילים לזה. עדיף להשתמש בצמחים אחרים כמו שמן פיגם ולא לעקור את הצלף.