Scolymus hispanicus
חוח ספרדי הוא קוץ שאפשר למצוא בעיקר בצפון הארץ.
אל תתנו למראה הקוצני שלו לבלבל אתכם, הוא אחד הגבעולים המתוקים (בטעם) ביותר שיש.
הוא קרוב משפחתו של החוח הספרדי אך שונה ממנו במבנה הפרחים.
צילום תמונה ראשית – רותי טלמור.
פירוט נוסף (כולל מתכונים) בספר "הטעם שבטבע" שניתן להשיג מכאן.
גדל בקרקע כבדה, בבתה, בשולי שדות ובשדות נטושים, בבתי גידול טבעיים ובמקומות מופרים. מעדיף קרקעות כבדות.
אפשר למצוא אותו בעיקר בצפון הארץ בבתי גידול טרשיים ובבתה.
החוח הספרדי הוא רב־שנתי.
עשב קוצני.
בסוף החורף ותחילת האביב העלים הקוצניים הקשים מבצבצים מהאדמה בשושנת עלים, ומיד אחר כך עולה עמוד התפרחת, ולאורכו יש כנפיים קוצניות.
בחוח יש עורק מעובה לבן על שפת העלים והכנפיים.
הפריחה בצהוב ממאי עד אוגוסט.
בחוח הספרדי הפרחים מופיעים בכמה מיקומים לאורך הגבעול (בחוח עקוד רק בקצה הגבעול).
העלים נוקשים, עם עיטורים לבנים עדינים.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
את העלים הצעירים אוכלים אחרי גזירת הקוצים כשהם נאים או מבושלים.
אפשר לאכול את השורש לאחר בישול.
הגבעולים המקולפים מפרישים חלב לבן ומתוק וטעימים כנשנוש שדה.
שורש קלוי הוא תחליף לקפה.
ופרחים מיובשים משתמשים כתחליף זול לזעפרן.
במחקרים נמצא בחוח עקוד ריכוז גבוה של נוגדי חמצון ופנולים.
המחקר שבוצע בישראל הסיק שחוח הוא מקור עשיר לתרכובות שיכולות למלא תפקיד חשוב בבריאות האדם, ובהקשר רחב יותר, בטיפול במחלות שונות, כגון מחלות אנטי-מיקרוביאליות ונוגדות חמצון.
ההתייחסויות העתיקות ביותר לצמח הידועות הן אלה של תיאופרסטוס (371–287 לפני הספירה) ופליניוס הזקן (23–79 לספירה).
תיאופרסטוס אמר לנו כי שורשו נאכל גולמי וגם מבושל, כשהוא עסיסי יותר כאשר הצמח פורח (Teofrasto 1988).
פליניוס הזכיר כי הוא נאכל במזרח ומשמש את העניים.