Smyrnium olusatrum
המורית הגדולה היא האחות הפחות מוכרת של הסלרי: צורת העלים דומה וגם הטעם של עלי המורית מזכיר סלרי (קצת יותר מריר).
חשוב מאוד לשים לב להבדלים בין מורית גדולה (שהיא אכילה) ללקוקיה כרתית הדומה לה והיא רעילה. כל הפרטים ב"פרטי הזיהוי" כאן למטה.
גדלה בצל בחורש וביער הים תיכוני, ביער מוצל ובמעזבות מוצלות, בעיקר בבתי גידול טבעיים במרבצים מהגליל עד הרי יהודה.
עשב רב־שנתי קירח וזקוף, מגיע לגובה 50–150 ס"מ.
בתחילת החורף יוצאת שושנת עלים גזורים לשלושה עלעלים רחבים מבריקים.
כשעולים הגבעולים העלים התחתונים מסורגים. העלים העליונים נגדיים. שפת העלה משוננת או מסורית.
העלים מזכירים סלרי.
הפריחה ממרץ עד מאי בצהוב־ירקרק, פריחה סוככית.
הפרי בצורת חצי כדור עם צלעות בולטות.
ביערות הצפון גדל צמח רעיל הדומה למורית הגדולה ונקרא לקוקיה כרתית. הוא אוהב בתי גידול קרים של הרים גבוהים ויערות לחים והעלים שלו זהים בצורתם למורית אך יותר צפופים והצמח כולו שרוע.
עדיף להימנע מליקוט של מורית בהרים גבוהים מ500 מטרים כדי להימנע מבלבול ביניהן.
אל תאכלו צמחים אלא אם אתם לגמרי בטוחים בזיהוי שלהם: שאתם מנוסים בליקוט, מלווים על ידי איש מקצוע ועברתם על כל פרטי הזיהוי והתמונות ווידאתם שהצמח מתאים לכולם.
הליקוט הוא על אחריותכם המלאה.
חשוב לוודא שאינכם רגישים/אלרגים לצמח.
על מנת למזער תופעות לוואי, התחילו עם המינון הנמוך ביותר האפשרי ועבר בהדרגה עד למינון המלא.
בליקוט צמחים חשוב מאוד לוודא שאתם מלקטים במקום נקי: שלא רוסס או זוהם בכל דרך אפשרית.
לזיהוי מקומות בעייתיים ופתרונות נפוצים – חפשו מאמר הכולל גם סרטון בנושא במאמרים.
את העלים והגבעולים הצעירים אוכלים כשהם נאים או מבושלים. הם יכולים להוסיף טעם דומה לסלרי בתבשילים. הגבעולים המבוגרים יותר סיביים יותר וטעמם מריר, חריף וחזק יותר.
אפשר לאכול את התפרחות נאות.
הזרעים אכילים ויכולים להוות תחליף פלפל חריף במאכלים.
אפשר לאכול את השורש מבושל. הוא נשמר היטב בקירור.
העלים עשירים מאוד בוויטמין C ובשמנים אתריים בעלי איכויות אנטי־בקטריאליות ואנטי־פטרייתיות.
באנגלית נקרא הצמח Alexanders, על שם אלכסנדר הגדול שלפי האגדה הפיץ את זרעי המורית באירופה.