כן כן, כמה שהיא נראית לכם סתם עוד אחת גבוהה ויפה, 
שהיתה יכולה לככב בקלות באיזו טלנובלה, 
או בסידור הפרחים בכניסה לבית הנשיא.
היא גם טעימה והכי הכי חשוב מאוד מאוד בריאה.

קוראים לה חוטמית זיפנית
(היא ידועה גם כ- ורד הקציר).

הגעתי לסיור היום אחרי שבוע של שפעת.
רוב התסמינים חלפו חוץ מצרידות לא נעימה שנשארה בגרון.

בכל יום במהלך השבוע הזה הרגשתי ש…מחר אני כבר כמו חדשה,
אבל עוד יום עבר ועוד יום עבר, ואני רק רציתי לשכב במיטה ולנוח.
הרשיתי לעצמי להתמסר לגמרי למנוחה הזו שהגוף שלי היה ממש צריך.
וממש לא רציתי לבטל את הסיור היום.
הפעם האחרונה שלי בחורשים השנה.
והרבה אנשים מקסימים שמתעניינים בקורסים שלי ובאים להכיר אותי.

(איזה מרגש זה 😊. 
כמו בליינד דייט, 
אבל בלי כל המבוכה 😉).

כשהתחלתי את הסיור הקול שלי היה עוד יציב,
אבל אחרי חצי שעה הוא התחיל לחרוק.
התחלתי להשתעל, 
והקול שלי שיחק מחבואים –
בא והלך.

זה הרגיש לי מוזר
כי…האנשים המקסימים באו לשמוע את ההסברים על הצמחים…
(היתה לי היום קבוצה כזאת מהממת שהתאהבתי בהם אחד אחד).

ברגע הראשון נלחצתי.
מה יקרה אם ילך לי הקול?

ואז אחרי כמה צעדים,
היא קראה לי מצד השביל.
ראיתי אותה עומדת שם,
ורודה ויפה.

והיא פשוט הציעה את עצמה לעזור לי.

מהמחקר שעשיתי אני יודעת שיש בה המון חומרים שיכולים לעזור לי בדיוק במצב הזה:
🌸 גם נוגדי דלקת שיפחיתו את הכאב,
🌸 גם חומרים מסככים (מוצילגים) שיחליקו את הגרון שלי ויקלו על השיעול 
🌸 וגם חומרים מרגיעים שיעזרו לכל המערכת לחזור לאיזון.

בקיצור, כמו כל דבר בחיים הכל עניין של להיות במקום הנכון ובזמן הנכון,
ולדעת להכיר בזה.
(אני בטוחה שיש עשרות אם לא מאות מצוננים משתעלים שעוברים לידה ולא יודעים בכלל שהיא הרפואה המושלמת בשבילם עכשיו).

ברגע הראשון התלבטתי אם לקחת מהעלים שלה וללעוס לאט בפה, או מהפירות
או לקחת מעלי הכותרת.

אבל כשהסתכלתי עליה, 
נזכרתי במה שאני מלמדת – לקחת את החלק בצמח שהכי מלא חיים עכשיו.
וללא כל ספק, 
הרגשתי שזה יהיה הפרח.

קטפתי לי עלה כותרת אחד של פרח אחד (היו עשרות פרחים בשטח בזכות השנה הנהדרת שהיתה לנו),
הכנסתי לפה ולעסתי טוב טוב.

כבר ברגע הראשון, כשהרגשתי את הטעם המתוק של טיפת צוף קטנה, הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
וככל שלעסתי ובלעתי, הרגשתי את הגרון שלי מתרכך עוד ועוד.
ושוב יכולת הדיבור חזרה אליי.

וככה הסתובבתי כל היום.
מסבירה על הצמחים (היו עשרות צמחים היום והיה לי קשה לבחור על מי לדבר),
ואז לוקחת עלה כותרת של חוטמית ומחזירה לי את הלחות לגרון עם הרבה שתיה.
והצלחתי לדבר המון היום.
ממש המון.

החיבור הזה איתה גרם לי לראות את היער נפתח בפני ועוד ועוד צמחים פשוט ביקשו להיפגש עם המשתתפים בסיור.

בארוחת הצהריים הרגשתי שעשיתי את זה.
אבל זה לא היה לבד.
הכל בזכותה.
היא ממש ממש הצילה אותי היום.
החוטמית הזיפנית שקרויה גם ורד הקמה.

ניגשתי אליה, הודיתי לה,
צילמתי שתהיה לי מזכרת,
ונסעתי הביתה.

שבת שלום עם המון בריאות
ושרק נדע לראות את הפתרונות לבעיות שלנו שתמיד נמצאים מולנו, רק צריך ללמוד לראות את זה.
אביבית ג'וטי